Skip to content

ירושלים, לב ליבנו

27 במאי 2014

כשיהודי מבקר בירושלים לראשונה, זאת לא הפעם הראשונה; זוהי שיבה הביתה.

מאת אלי ויזל

אלי ויזל, חתן פרס נובל, סופר וניצול שואה, פרסם מכתב פתוח לנשיא אובאמה, שעמו הוא ביקר בעבר במחנה המוות בוכנוואלד. להלן נוסח המכתב:

לירושלים,

זה היה חייב להגיע: שוב עומדת ירושלים בליבם של ויכוחים פוליטיים וסערות בינלאומיות. מתחים ישנים וחדשים צפים ועולים בקצב מעורר דאגה. שבע-עשרה פעמים הוחרבה ירושלים ושבע עשרה פעמים נבנתה מחדש, ועדיין היא עומדת בליבם של עימותים דיפלומטיים שעלולים להוביל לעימות מזוין. לא אתונה ולא רומא עוררו יצרים עזים כל כך.

עבורי – כיהודי – ירושלים נמצאת מעל לפוליטיקה. היא מוזכרת למעלה משש מאות פעמים בתנ"ך, ואף לא פעם אחת בקוראן. חלקה בהיסטוריה היהודית מכריע. אין בעבר היהודי תפילה מרגשת יותר, מזאת המבטאת את הכמיהה לשוב לירושלים. עבור תיאולוגים רבים זו היא היסטוריה יהודית, עבור משוררים רבים – מקור להשראה. היא שייכת לעם ישראל, והיא הרבה יותר מעיר, היא מה שמחבר בין יהודי אחד לרעהו באופן שתמיד יהיה קשה להסביר. כשיהודי מבקר בירושלים לראשונה, זאת לא הפעם הראשונה; זוהי שיבה הביתה. השיר הראשון ששמעתי, היה שיר הערש של אמי על ירושלים. העצב והשמחה שלה הם חלק מהזיכרון הקולקטיבי שלנו.

ברור שבעוד שהיהודים מוכנים למות למען ירושלים, הם לא יהרגו בשביל ירושלים

מאז שדוד המלך הפך את ירושלים לבירתו, יהודים התגוררו בה עם שתי הפסקות בלבד – כשהרומאים אסרו עליהם להיכנס לעיר, ואחר כך, כשהיא היתה תחת שלטון ירדני. יהודים, מכל לאום, לא הורשו להיכנס לרובע היהודי העתיק של ירושלים, להתייחד ולהתפלל בכותל, השריד האחרון ממקדש המלך שלמה. חשוב לזכור: אלמלא הצטרפו הירדנים בשנת 67 למלחמתם של המצרים והסורים נגד ישראל, העיר העתיקה של ירושלים הייתה נשארת בידיים ערביות. ברור בעליל שבעוד שהיהודים מוכנים למות למען ירושלים, הם לא יהרגו בשביל ירושלים.

היום, לראשונה בהיסטוריה, יהודים, נוצרים ומוסלמים יכולים להתפלל במקומות הקדושים להם. ובניגוד לכמה דיווחים בתקשורת, יהודים, נוצרים ומוסלמים יכולים לבנות את בתיהם בכל מקום בעיר. הדאגה לירושלים אינה קשורה לנכסי דלא ניידי, אלא לזיכרון.

מה הפיתרון? לחץ לא יביא לפתרון. האם יש פתרון? חייב להיות, ועוד יהיה. מדוע לגעת בסוגיה הרגישה והמורכבת ביותר בטרם עת? מדוע לא לנקוט קודם צעדים שיאפשרו לישראלים ולפלשתינאים למצוא דרכים לחיות יחדיו באווירת ביטחון. מדוע לא להניח את הבעיה הקשה ביותר לזמן שכזה?

ירושלים חייבת להישאר בירתם הרוחנית העולמית של היהודים. לא סמל לצער ולמרירות, אלא סמל לאמון ולתקווה. כפי ששמעתי בשם גדול החסידות רבי נחמן מברסלב, שלכל דבר בעולם יש לב, וגם ללב עצמו יש לב.

ירושלים היא לב ליבנו, ונשמת נשמתנו.

פורסם ב:  [                               29/5/2011

http://www.aish.co.il/h/yy/122792424.html?s=rab

From → כללי

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: