Skip to content

1941- הוקם ועד חקירה ממשלתי לחקירת הפרהוד- פרעות שנערכו ביהודי בגדאד בחג השבועות תש"א, 1-2 ביוני

13 ביוני 2014

הפרהוד

הפרהודערבית: الفرهود) הוא שמן של פרעות שנערכו באוכלוסייה היהודית בבגדאד, עיר הבירה של עיראק, בחג השבועות ו' בסיווןז' בסיוון תש"א, 12 ביוני 1941. במסגרת הפרעות נרצחו 179 יהודים, 2,118 נפצעו, 242 ילדים היו ליתומים ורכוש רב נבזז. מספר בני האדם שרכושם נבזז הגיע לכ- 50,000 בני אדם‏[1]. הנרצחים נקברו בקבר אחים בבגדאד. משמעות המילה פרהוד היא הפחדה ברוטלית של נשלטים.

האירועים שימשו כגורם מאיץ לצמיחתה של המחתרת הציונית בעיראק ולתהליך שבסופו של דבר הביא לעליית יהודי עיראק לארץ ישראל במבצע עזרא ונחמיה.

רקע היסטורי

יהודים ישבו בבבל מאז חורבן בית המקדש הראשון, וקהילה זו היא הקהילה היהודית העתיקה ביותר מחוץ לארץ ישראל.

בשנת 1932 הסתיים המנדט הבריטי על עיראק, והמדינה זכתה לעצמאות. בשנת 1933 מת פייסל הראשון מלך עיראק, והומלך בנו גאזי תחתיו. מאז ועד שנת 1942 שררה תקופה שהתאפיינה בחוסר יציבות שלטונית בעיראק, שמקורו במאבקים בין לאומנים פשיסטים שתמכו במדינות הציר לבין אישים שנטו לעמדה פרו-בריטית.

ב-1 באפריל 1941 פרץ בעיראק מרד רשיד עלי אל-כילאני במהלכו נתפס השלטון על ידי קבוצת קציני צבא פרו-נאצים בראשות רשיד עלי. במהלך חודש המלחמה התגברו ההתנכלויות כלפי יהודים, בעיקר מחוץ לבגדאד. ב- 31 במאי נחתם הסכם שביתת נשק בין הממשלה העיראקית לבין הבריטים, אך כוחות הצבא הבריטים נשארו לחנות במבואות בגדאד. הטבח התרחש ביומיים שבין החתימה על הסכם הפסקת האש לבין כניסת הצבא הבריטי לעיר ב-2 ביוני.

התעמולה שקדמה לפרהוד

בין השנים 1932 ו-1941 עמד בראשות שגרירות גרמניה בבגדאד המזרחן ד"ר פריץ גרובה. השגרירות בראשותו פעלה על מנת לבסס קשרים עם האליטה ותמכה באופן נדיב בפעילות פאשיסטית ואנטישמית. אינטלקטואלים ואנשי צבא הוזמנו לביקור בגרמניה כאורחי המפלגה הנאצית. נסיונות ההשפעה של גרמניה הנאצית התבטאו, מלבד השפעה על אישי ממשל שונים, בחדירת חומרי תעמולה אנטישמיים לעיתונות. השגרירות הגרמנית רכשה את העיתון הנוצרי "אל-עאלם אל-ערבי" (ערבית: العالم العربي, תרגום: העולם הערבי) וחוץ מחומרי תעמולה, פרסם בו עורכו, סלים חסון, מדי יום בהמשכים, את הספר "מיין קמפף" בתרגום לערבית, החל מאוקטובר 1933.

התעמולה האנטישמית הובלה על ידי תנועות פשיסטיות בראשות בכירים עיראקים‏[2]. בשנת 1939 הגיע לבגדאד המופתי חאג' אמין אל חוסייני, ונעשה שותף פעיל בהסתה כנגד היהודים בעיראק, גולים סורים היו אף הם פעילים בתנועות אלו. בהפגנות, בכרוזים ובעיתונות פורסמה הסתה גלויה כנגד היהודים. שבועון הנוער העיראקי "אל־הדאיה אל־אסלמיה" הקדיש את מאמריו, בנוסף לתעמולה אנטי־ציונית, גם להתקפות אנטי־יהודיות‏[3].

בנוסף לתנועות הפשיסטיות שהוקמו (כמו האגודה הערבית־נאצית "אלמותנה", שבראשה עמד מנהל בית החולים הממשלתי בבגדאד, ד"ר צאאיב שווקאת), נוסדה בעיראק תנועת נוער בשם "אל פתווה" (ערבית: الفُتُوَّة, במקור שם למסדר אבירים מוסלמים‏[4], תרגום מילולי: בחרות או גבורה) במתכונת של הנוער ההיטלראי. בשנת 1938 השתתף נציג תנועת הנוער בכנס המפלגה הנאצית בנירנברג, ומנהיג הנוער ההיטלראי, באלדור פון שיראך, הגיע לביקור בבגדאד. החל משנת 1939 חויבו כל תלמידי בתי הספר העל-יסודיים ומוריהם להצטרף לתנועת אל-פתווה, והארגון כלל כ-63,000 חברים.

עם פרוץ מרד רשיד עלי החמירה התעמולה וההסתה כנגד היהודים. הסופר סמי מיכאל, שהיה עד לפּרעות, סיפר כי תעמולה נגד היהודים התנהלה ברדיו המקומי וברדיו ברלין בערבית. על האווירה ששררה ברחוב אמר‏[5]:

Cquote2.svg ראיתי את הססמאות המשורטטות על הקירות בדרך לבית הספר, שהיטלר מחסל את החיידקים. על חנויות של המוסלמים מצוין השם مسلم (בערבית: מוסלמי) … שבמקרה של פּרעות לא יפגעו בחנות. Cquote3.svg

היהודים עשו ככל יכולתם כדי להראות את נאמנותם לעיראק ותרמו עשרות אלפי לירות למטרות לאומיות שונות. הממשלה ניצלה את מצבם כדי לסחוט מהם כספים נוספים וגם אל־חוסייני וכמה מעוזריו הפלסטינים (כמו אכרם זעיתר ודרויש אל־מקדאדי), שארגנו את התעמולה האנטי יהודית, סחטו באיומי רצח כספים מיהודי עיראק למען קרן המנהיגים שניהלו את הפרעות בארץ ישראל.‏[3]

גזרות שקדמו לפּרעות

לאחר סיום המנדט הבריטי ננקטו בעיראק צעדים להצרת צעדיהם של יהודי עיראק שהיו בעלי השפעה פוליטית ונהנו משגשוג כלכלי:

  • בשנת 1934 פוטרו עשרות פקידי ממשל יהודיים ממשרדי הכלכלה והתחבורה.
  • החל משנת 1935 החלו להגביל באופן לא רשמי את מספר התלמידים היהודים בבתי הספר הממשלתיים.
  • בשנת 1936 פוטרו 300 פקידי ממשל יהודים ביניהם בכירים רבים.
  • בשנת 1938 נסגר עיתון "אל-חצאד" שהיה בבעלות יהודית.
  • החל משנת 1939 הוטלו הגבלות על החינוך היהודי בעיראק, בפרט, צמצום הלימודים היהודיים.

רדיפות שקדמו לשואה

עם תחילת המרד הערבי (1936–1939) בארץ ישראל חלה הסלמה בחומרת האירועים נגד היהודים בעיראק. בערב ראש השנה תרצ"ז, 16 בספטמבר 1936, נרצחו שלושה יהודים. ביום הכיפורים באותה שנה הושלכה פצצה לעבר בית כנסת בבגדד, אך לא היו נפגעים.

במהלך המלחמה האנגלו-עיראקית (1941) נערכו הפגנות בערים הגדולות שלא פעם הסתיימו בפגיעה ביהודים. חברי תנועת "אל פתווה" אורגנו בכנופיות חמושות שנקראו "כתאייב אל־שבאב" (בערבית: كتائب الشباب, תרגום: גדודי הנוער) וקיבלו סמכויות שיטור שנוצלו לרדיפת היהודים. נאסרו ועונו יהודים שהואשמו בריגול ואיתות למטוסים הבריטים. כסף רב נסחט מהקהילה לצורכי המלחמה בבריטים. רכוש רב, בין השאר שני בתי ספר בבגדאד, הופקע.

ב-16 במאי 1941 כבשו הבריטים את בצרה, אך העדיפו להתמקם מחוץ לעיר. ב-19 במאי נבזזו והושחתו בתי מסחר וחנויות של יהודים בעיר.

הפרהוד

פסל התפילה ברמת גן לזכר הרוגי ה"פרהוד" ולזכר 13 עולי הגרדום בעיראק ב-1969

הקדשה בפסל התפילה ברמת גן

שלום דרויש, שהיה מזכיר העדה, העיד כי מספר ימים לפני הטבח סומנו בתי היהודים בטביעת כף יד (חמסה) בצבע אדום, על ידי חניכי תנועת "אל פתווה".

יומיים לפני הפרעות זומן הרב ששון ח'דורי (ערבית: الحاخام ساسون خضوري), ראש הקהילה, לפגישה עם יונס א-סבעווי (ערבית: يونس السبعاوي), שר בממשלת רשיד עלי, שהכריז על עצמו כעל מושל בגדאד. א-סבעווי הציע לרב להורות לבני הקהילה לאגור מזון ולהסתגר בבתים במשך שלושת הימים: שבת, ראשון ושני (שני ימי חג השבועות), שכן ברחובות יש סכנה שיותקפו. באותו בוקר קרא א-סבעווי דרך שירות השידור, לערוך טבח ביהודים. מאוחר יותר קבעה ועדת החקירה הממשלתית, כי הייתה לסבעווי כוונה להשמיד את היהודים. עם זאת, שלטונו ארך רק שעות בודדות, ואת מקומו תפסה "ועדה לביטחון הציבור".

אירועי הפרהוד החלו בבוקר 1 ביוני (ו' בסיון תש"א), כאשר באל-כרח' (ערבית: الكرخ, אזור מערב בגדאד דאז), בסביבות גשר אל-ח'ר, הותקפה קבוצת יהודים לאחר ששבה משלחת יהודים נכבדים מקבלת הפנים שנערכה לכבוד שובו של העוצר, עבד אל-אילה בארמון הפרחים‏[6] (ערבית: قصر الزهور, מאוחר יותר נבנה עליו ארמון "אל-סלאם" של סדאם חוסיין).

ד"ר יהודה צבי הביא במאמרו את עדותו של יעקב פרץ (מתוך הארכיון הציוני המרכזי):

Cquote2.svg ביום ראשון, 1 ביוני 1941, כאשר ההמון עזב את מסגד ג'אמי אל-גילאני, בערך בשעה 10.30 בבוקר, הייתה הסתה נגד היהודים בקרב העוזבים. בשעה 5.30 בצהריים המון התכנס שוב באותו מסגד. נשאו נאומים נגד היהודים. ובשעה 6 אחר הצהריים ההמון עזב את המסגד והחלה השתוללות. Cquote3.svg

מהומות פרצו אחר הצהריים ברחוב ע'אזי, (ערבית: شارع غازي, נקרא היום רחוב כפאח شارع الكفاح ) שבשכונה המוסלמית באב א-שייח' (ערבית: باب السيخ) והתפשטו במהרה לרובע היהודי העתיק ולשכונות היהודיות הסמוכות בא-רסאפה (ערבית: الرصافة) (כמו אבו סיפין, ابو سيفين – לא קיימת עוד בשם זה). האספסוף המוסלמי הצטרף לחיילים ולשוטרים האזרחים והתנפל על היהודים ברחובות הראשיים. יהודים הוצאו בכח ממכוניות ואוטובוסים, הוכו מכות רצח ונשחטו בחרבות ופגיונות לעיני־כל, כשנהגי האוטובוסים דורסים את הגופות. אל האספסוף הצטרפו עתה גם פקידי ממשלה ותלמידי בית ספר. הפורעים התחלקו לקבוצות והתבצעה חלוקת תפקידים ביניהן. נסיונות של היהודים לשחד שוטרים על מנת שיגנו עליהם כשלו. המהומות החמירו ביום השני, אז ניתנה פקודה לפורעים ללכת למרכז המשטרה ולקחת משם נשק.

בזמן המהומות נבזזו ונשרפו חנויות היהודים, שסומנו עוד קודם לכן בסימן אדום, וקציני משטרה גבוהים העמיסו על משאיות את הרכוש ששדדו מהן ומבתי היהודים. בכמה מקרים פתחו השודדים את הברזים ומילאו את הבתים מים. גם בתי כנסת ניזוקו וחוללו ספרי תורה. הפורעים ביצעו מעשי אונס וריטוש אברים של תינוקות, נשים וזקנים. במקומות קרובים לנהר ובבתים שבהם היו בארות, השליכו את הילדים למים לעיני ההורים. יהודים עלו על גגות הבתים וברחו מגג לגג. עֵד לפּרעות בשם יוסף נמרודי סיפר:‏[7]

Cquote2.svg מבעד לחלון ראינו עשרות אנשים חמושים בסכינים, גרזנים וכלי ירי, חלקם סחב חפצים ורהיטים שבזז מבתי היהודים, ראיתי אישה הנושאת בידה רגל של תינוק עם החג'ל (צמיד לרגל עשוי זהב)… Cquote3.svg

כל אותה העת חנו כוחות הבריטים מחוץ לעיר על גדת החידקל. השגריר הבריטי בעיראק, סר קינאהאן קורנווליס, סירב להפצרות קציני הצבא הבריטי לאשר להם להיכנס לעיר ולהפסיק את הטבח המתחולל‏[8].

בבוקר היום השני, בזמן המהומות, עסק העוצר בהרכבת הממשלה החדשה. בשעה 10:45 שודרה ברדיו פקודת עוצר-בית וסמוך לצהרים נכנס לעיר צבא עיראקי חדש מן הצפון, שנשבע אמונים לעוצר והיה מורכב ברובו מכורדים. הצבא קיבל פקודה לפזר את הפורעים, שאכן התפזר לאחר יריות אחדות. עשרות פורעים נהרגו והטבח ביהודים פסק. הכוחות הבריטיים נכנסו לעיר רק לאחר הפסקת ההתפרעויות על ידי כוחות עיראקיים הנאמנים ליורש העצר. בשעות אחר הצהריים הטילו הבריטים עוצר על העיר וירו על הפורעים שנותרו.

יש לציין שהיו גם מקרים שבני עדות דתיות אחרות סיכנו את חייהם כדי להציל את שכניהם היהודים. ישנה סברה שהוועד לבטחון, העוצר והצבא הבריטי המנצח לא מנעו את הטבח, מתוך מחשבה שזעם העם ימצא פורקן בפרעות נגד היהודים, כדי שכאשר יופיעו הכוחות המנצחים לא יצאו נגדם, אלא יסתתרו בבתיהם עם שללם.

צעדים שננקטו לאחר המהומות

ועדת חקירה ממשלתית הוקמה ב-8 ביוני 1941. מסקנותיה שנויות במחלוקת כיוון שקבעה שהפרעות התרחשו על רקע דתי‏[9]. שמונה פורעים, ביניהם קציני משטרה וצבא, הוצאו להורג.

הנצחה

בעיראק הוקמה אנדרטה לזכר הנרצחים, במרכז מורשת יהדות בבל שבאור יהודה הוקם קיר זיכרון להנצחת הנרצחים.

ב 24 בפברואר 2010 הוצב במתחם הבורסה ברמת גן, הפסל "התפילה" לזכר הרוגי ה"פרהוד" ולזכר 13 היהודים שנתלו בבגדאד בשנת 1969. הפסל הוא יצירתו של הפסל יאשה שפירא, עשוי מברונזה וגבהו כ-5 מטרים.

 http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%94%D7%95%D7%93

From → השואה

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: