Skip to content

ה'תש"א – השואה: חיסול שרידי קהילת יאנובה, ליטא; בין הנרצחים רב העיר הרב נחום ברוך גינצבורג

4 באוגוסט 2014

יאנובה

יאנובה (גם ינבה; ביידיש: יאנאווא; בליטאית: Jonava; בפולנית: Janów; ברוסית: Йонава; לעתים נכתב Jonawa) היא עיר בת כ-35,000 תושבים במרכז ליטא, במחוז קובנה. לפני השואה הייתה זו עיירה יהודית מובהקת: ב-1893 היה אחוז היהודים מבין תושביה 92%, וערב שואת יהודי ליטא – כ-65% (2,700 יהודים)‏[1].

היסטוריה

העיר הוקמה במאה ה-18 בצומת דרכים שחיבר את רוסיה עם גרמניה על גדות הנהר ויליה (Viliya; בליטאית: Neris, נריס). עוד במאה ה-17 היה יישוב יהודי בכפר על גדתו השמאלית של הנהר ובין שרידיו בית קברות יהודי עתיק. במאה ה-18 החל היישוב היהודי לעבור לגדתו הימנית של הנהר, לאחוזותיו של האציל קוסקובסקי (Kosakovski). מרכז העיירה היה בנוי בתי-אבן וכולו אוכלס ביהודים. גויים חיו בפאתי העיירה בבתי עץ. העיירה היוותה מרכז מסחרי ומנהלי לסביבה כפרית גדולה.

כלכלת העיירה התבססה על עצי היערות הסמוכים, ששונעו על גבי הנהר לגרמניה. במאה ה-19 הוקמה בעיירה תחנת רכבת מרכזית ותעשיית רהיטים, עיבוד עור, מסגרות ובניית קרונות רכבת. כן עסקו רבים מתושבי העיירה, השוכנת בצומת-דרכים מפותח כעגלונים ולאחר מכן כנהגים.

בשנים 1894 ו-1905 כילו שריפות נרחבות חלקים ניכרים של העיירה. חוסנה של הקהילה איפשר את הקמת העיירה מחדש. בעת מלחמת העולם הראשונה הוצא צו מאת ממשלת האימפריה הרוסית לפינוי היהודים מהעיר, כיוון שהיהודים נחשבו מקורבים לגרמניה. רבים מהיהודים התפנו מהעיר לעמקי רוסיה ורק חלק מהם שב לאחר שהעיר נכבשה על ידי כוחות הקיסרות הגרמנית. לאחר מהפכת אוקטובר, הגירה לאיזור של "רוסים לבנים", מתנגדי ונרדפי הבולשביזם ופליטי מלחמת האזרחים ברוסיה, סיפקה הכנסה לבעלי חנויות ובעלי מלאכה בעיירה וסייעה בשיקומה לאחר המלחמה. במקביל, יצאו צעירים רבים לבקש השכלה בקובנה הסמוכה. עזיבת הצעירים (הן לקובנה ומשם לאוניברסיטאות אירופה והן בעלייה לארץ ישראל), יחד עם המשבר הכלכלי אליו נקלעה ליטא בשנות השלושים הובילו לשקיעה כלכלית ותרבותית של העיר ערב מלחמת העולם השנייה.

חיים יהודיים

בניגוד לעיירות רבות ב"תחום המושב", יאנובה הייתה עיר בעלת מעמד כלכלי איתן ורוב יהודיה עבדו והתפרנסו. רבים מהם גם יצרו קשרי מסחר עם ליטאים, פולנים, רוסים וגרמנים וכך הכירו היטב את הסביבה הלא-יהודית. בעיר היו מספר בית כנסת (רובם קלויז לפי משלח-יד: הקלויז של החייטים, של הבורסקאים, של העגלונים וכד'), בית כנסת מרכזי "בית הכנסת הגדול ובית מדרש ("בית המדרש הגדול"), חברת "מעות חיטים" לגמילות חסדים ושטיבל של חב"ד. כן פעל בה בית חולים יהודי.

במאה ה-20 היו ביאנובה נציגויות לכל המפלגות הפוליטיות הארציות והיהודיות ובכלל זה כל תנועות הנוער היהודיות הציוניות, בונדיסטים, קומוניסטים ועוד. במקום הוקם "בית החלוץ" של תנועת החלוץ להכשרה לצורך עלייה לארץ ישראל וגרעין גדול מיאנובה ("אחוה") עלה במסגרת העלייה השלישית והצטרף ל"גדוד העבודה"‏[2][3].

בין הרבנים שנולדו או התגוררו ביאנובה: רבי צבי הירש (חותנו של יהושע צייטלין) ורבי אהרן הגדול מקרלין. במחצית השנייה של המאה ה-19 כיהן בה כרב ואב"ד הרב משה אריה הלוי (שהיה בין הרבנים שנתנו הסכמה לספר חפץ חיים). אחריו כיהנו בה הרבנים חיים סגל ויצחק ליפקין. רבה האחרון היה הרב נחום ברוך גינזבורג, בעל "מקור ברוך". עוד מילידי העיר הרב דב זוכובסקי ("ר' בערל יאנובר"), שכיהן כמשגיח בישיבת לומז'ה בפתח תקווה.

בשנת 1940, לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, גלתה ישיבת קלצק, בראשות הרב אהרן קוטלר, מווילנה ליאנובה ופעלה בה מספר חודשים עד לסגירתה.

בתקופת השואה

בשנת 1939, לאחר כיבוש פולין על ידי גרמניה הנאצית נמלטה ליאנובה ישיבת סלוצק – קלעצק. בשנת 1940 נכבשה יאנובה, יחד עם כל ליטא על ידי ברית המועצות. במסגרת הישות המדינית החדשה, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הליטאית, הולאמו כל מקורות הפרנסה בעיר, המפלגות ותנועות הנוער פוזרו, ומוסדות החינוך היהודי נסגרו. ב-1941 הוגלו חלק מיהודי העיר לסיביר.

ב-23 ביוני 1941 החלה הפלישה הגרמנית במסגרת מבצע ברברוסה. העיר הופצצה קשות וכמעט נהרסה כליל. הדרכים החסומות וההפצצות הכבדות מנעו מרבים להמלט מזרחה לתוככי ברית המועצות, אך חלק מהיהודים נמלטו ליערות והצטרפו לפרטיזנים.

הגרמנים נכנסו לעיירה ב-26 ביוני. משטרת העזר הליטאית, שפעלה בחסות הנאצים, החלה בחטיפת גברים יהודים, ובביזה. ביולי חוייבו היהודים לשאת טלאי צהוב ונדרש מהם כופר בסך 150,000 רובל, רב העיר והנשיא האחרון של אגודת הרבנים בליטא, הרב נחום ברוך גינזבורג, הסביר שלאחר השנתיים של הכיבוש הרוסי לא נותר בידי היהודים כסף ולפיכך נלקח כבן ערובה[4].

בראשית אוגוסט נלקחו 500 גברים יהודים ונורו למוות בחורשה סמוך לעיירה. בעיירה נותרו אז בעיקר נשים, ילדים וקשישים, הם נורו באותה חורשה ב-23 באוגוסט. כ-150 יהודים נוספים מהעיירה ומסביבותיה הועסקו בעבודות כפייה וגורשו לגטו קובנה באוקטובר. רובם ככולם נספו ב-28 באוקטובר בפורט התשיעי.

יאנובה לאחר המלחמה

יאנובה ידועה בשל מפעל הדשנים Achema, הגדול ביותר במדינות הבלטיות[5]. ב-20 במרץ 1989 אירעה תקלה במפעל (אז נקרא Azot) במסגרתה נפלטו 7,500 טונות של אמוניה וכן חמצן דו-חנקני וכלור. ענן הזיהום השתרע על פני רוחב של 7 קילומטרים ואורך של 50 קילומטרים וגרם למותם של שבעה ול-29 מקרי נכות[6][7].

ערים תאומות

From → השואה

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: